500 ימים עם סאמר, ביקורת

500days of summer
למה בלוגריות אמריקאיות רבות לא אוהבות את 500 ימים עם סאמר? הטענה שלהן היא שהן לא אהבו לראות תרחיש מציאותי כל כך, שברון לב. הסרט המופלא הזה, מספר את סיפור הפרידה כאוב עד כמה שהוא בצורה הומאנית כל כך, שאי אפשר שלא להתאהב בסרט הזה. זהו סרטו הראשון של במאי הקליפים מארק ווב ונראה כאילו כל טריק שרק יכול היה להתקיים בסרט מונכח בו. האם זה רע? הסרט שובר וצוחק ונעזר ומקבל כל טריק קולנועי שחוק כמו הפרדת מסכים, וגורם לצופה לחוות אותו מחדש, האם יצא לכם לאחרונה להזדהות עם הדמות שבורת הלב ובמקביל לחוש סימפטיה עזה למלכת הקרח הבלתי מתחשבת, הבלתי מובנת, זו שלא מוכנה להתחייב על כלום ורגע לאחר מכן היא אשת איש.

500 ימים עם סאמר מוגדר כקומדיה רומנטית, אבל הוא סרט עצוב, והוא גם סרט שמח, הוא טרגדיה קומית, אבל הוא בעצם לא טראגי. אני חושבת שצריך להגדיר את הז'אנר מחדש במיוחד עבורו! וזה מטריד לחשוב על איך סרט שמדבר על אהבה פוסט מודרנית (שאולי תמיד הייתה כזו בחיים האמיתיים) משוגעת, אמיתית וכנה בעיקר, יכול לגרום לך להזדהות עם שתי דמויות מנוגדות בו זמנית, אולי זה כי בכל אחד מאיתנו יש אדם שבור לב וגם אחד שגרם למישהו אחר קצת סבל ורוד. ובדיוק כפי שתום(ג'וזף גורדון-לוויט) גיבור הסרט מיטיב לקרוא בספר "הארכיטקטורה של האושר" הדברים סבוכים מאשר בכל סיפור אחר ששמעתי מאודי, ומדוע?

סאמר היא בחורה שמבטיחה שהיא לא מסוגלת להתחייב לקשר, ולא יכולה לחשוב על היותה חברה של מישהו, היא בחורה שלא מאמינה באהבה(הייתכן?), ולא מוכנה לאודות שהיא התאהבה, אבל היא גם סותרת את עצמה, דבר שגורם לתום הרומנטיקן והמאוהב להיכנס למוד דכאוני ולבקש עצות בנושא מאחותו הקטנה והמגניבה.

החוסר כנות מצד סאמר כביכול בעצם אי היכולת שלה לאודות ברגשותיה ולהתחייב, הוא הדבר הכנה ביותר שטרם נראה על המסכים הגדולים, ובין הדברים המעצבנים והנוגעים ביותר בהזדהות עם דמות. זואי דשנל מדהימה. לעיתים מורגשת אי אמינות כל כך פצפונת מצד זואי אבל אופס! זו סאמר שאיננה אמינה, וזה אתה שמנסה כמו יחד עם תום שבור הלב לפענח מדוע לעזאזל היא זרקה אותו, ואתה מבחין בכל פרט ופרט ואתה מבין שמשהו במחוות הקטנות של היפיפייה לא תמיד אוהד את היפיוף ואז היא מחניקה צחקוק ומדביקה לו נשיקה. ואתה מתבלבל ומבטל את אותם הרגעים הלא ברורים ואת השתיקות המביכות של השניים. ואז קורה שתום נדרש להביט לאחור ולמצוא בפינצטה את אותם הרגעים בהם סאמר הייתה מרוחקת. והעסק הולך ומסתבך.

והסוף הוא סוף שלעולם נפש מאוהבת לא תוכל להבין וגם אנחנו הצופים שליבנו נכבש במתיקות של ההוא ובקסם של ההיא לא נבין, אבל לא תהיה ברירה אלא לקבל את המצב. הסרט הוא התאהבות, אתה מתאהב בו מהדקה הראשונה, אתה נכבש בקסם שעוטף אותו, המוזיקה, הבגדים. המכלול הרמוני והזמן חולף, ואז אתה מבין, אתה מבין שהתאהבת ואין מנוס, הסרט הוליך אותך שולל, אם ציפית לנתח יחד עם תום את הפרידה ולצאת עם תובנה כלשהי הרי שנכשלת, הכנות אכלה אותך כי היא לעולם לא תהיה מובנית כשאתה בתוך בוץ האהבה.

כמובן שאנחנו פה כדי לדבר על הבגדים של מלכת הקרח, הלוא היא סאמר (אוקסימורון, אופס) ובת"ז זואי דשנל המדהימה.

ראויה לציון גם הדירה של סאמר, טפט מושלם! שאני שנים מחפשת וכנראה לעולם לא אמצא... (לחשוב חיובית)

אפקט השמלה הכחולה!

כחול הוכיח את עצמו בעונה האחרונה בשובם של המלחים מהים ובגדי "הסיילור" הנצחיים, כולם יודעים את חשיבותה של הליטל בלאק דרס ה-LBD ומה בדבר הגרסה הכחולה (והקיצית יותר)?

אני אוהבת את הצבע הזה, הוא רגוע, מרגיע, נעים, מתאים כמעט בכל קומבינציה והדור ולכן אני בחיפושיי אחר אותה שמלה תכולה לקראת הקיץ שנראה כרגע קצת רחוק, ובנתיים אלו הן השמלות הכחולות שראויות לאהבתי: תמונה עליונה, קישורים למטה

From left: Zooey Deschanel in a Lover dress . . . . . . . Leith Clark in Lover . . . . . Dress from the Danish brand

S'nob . . . . . Zooey in 500 Days of Summer . . . . . Alexa Chung in Lover.

(להתייחסות למלבושיו של תום תוכלו לקרוא בגרסונייר השבועי)

המשך חורף נעים!