נשאלתי לאחרונה על ידי עוברת אורח נרגשת ועם זאת רצינית, מדוע אנשים באים לשוק הפשפשים. היא נראתה מאוד מפוקסת בשאלתה וממש דרשה ממני להמציא לה תשובה, עיניה יישרו מבט לעיניי ותלתליה, שבהם הבחנתי כבר קודם, פתאום לא נראו לי תואמים את הבעתה הרצינית משהו. אני שהתבלבלתי מהפנייה הישירה, שאלתי אותה בנימוס ומעט בחרדה, מה היא, עושה כאן. או שביב חרטוט דומה לזה. חששתי שהיא התאכזבה ממשהו ולכן רצתה לשתף עובר אורח בלתי מזיק במחשבותיה באותו ליל חמישי חם,
כשהבנתי שהיא בסה"כ במצב רוח מרומם מאוד, התחיל גל הניחושים.
הדברים שאמרתי לא קלעו, משחק הניחושים הזה התחיל להימאס עליי והחלטתי שאני הולכת לעיסוקיי בברכת לילה טוב חמימה, כי אי אפשר אחרת בחום יולי אוגוסט הכבד. רגע לפני, התברר לי שאנחנו עומדות ליד מקרר ישן, אמקור 9 שפעם, מזמן היא נהגה לפתוח אצל הסבא והסבתא כשהיא הייתה זקוקה לצינה גלידתית.
נוסטלגיה, ככה היא קראה לזה.
יש בטיולים שכאלה מעין דבר שמחמם את הלב, מן חום שכיף להיזכר בו אפילו בימים לוהטים אלה.
שנותיי המעטות יחסית, אני עוד שבוע (לא צריך להזכיר את זה) חוזרת ללימודיי בבית הספר (בכי תמרורים כבר אמרתי?)
בכל מקרה, הנוסטלגיה שלי לא כוללת בתוכה אביזרי מטבח ישנים, ואפילו לא את אותם בגדי הוינטאג' ותיקי הקש, אבל פעם, נראה לי שהיה ערך לדברים ואיכויות ששווה להיזכר בהם.
אני לא חושבת שבנות בנות גילי ואף צעירות ממני לובשות וינטאג' או רטרו בגלל חזרתם לאופנה, בעצם, לא זו הסיבה בלבד, וטוב שכך...
יש בנוסטלגיה הזאת שהיא בעצם לא אלא בד עבור רבים מקרב הצעירים, ניחוח כובש.
המשך חופש נעים למי שנופש או סתם נהנה מפגרה כלשהי,
והנה כמה תמונות -
יש לי עוד מספר לא מבוטל של תמונות אבל משום מה לוקח יותר מידיי זמן להעלות תמונה אחת, אז זה ישאר לפעם אחרת
**ותודה למי שקרא את רצף המשפטים הזה, אפצה בתמונות בפעמים הבאות.
רשומות
